הספר בן בגדד לרמת גן

הספר "בין בגדד לרמת גן, יוצאי עירק ברמת גן" 

הספר יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת יד בן צבי. הספר מציג את סיפור העלייה והקליטה בארץ של יהדות עירק בשנים 1950-52 ומתבסס על מחקרים, מכתבים של ראשי היישוב ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נכתב ע"י אסתר מאיר-גליצנשטיין.

יתרון המידע  והיריעה הרחבה שמספק הספר הוא ההתבססות על מחקר רציני ונתוני מפקדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לדעתי, המידע בספר מדויק יותר מסיפורי זיכרונות ומידע נקודתי וסיפורים משפחתיים.

הספר מספר על יהדות עירק מאז המהפכה התעשייתית שקדמה מאוד את עירק, בייחוד אחרי ניצחון אנגליה וקביעת מנדט בריטי בעירק. בתקופת מלחמת העולם השנה שגשגה הכלכלה. היהודים נהנו משוויון זכויות ומעיסוקים מכניסים בתחום השירותים והפיננסים. רמת ההשכלה של העולים מעירק הייתה גבוהה יחסית למדינות אחרות, כולל מדינות אירופאיות שמהם הגיעו ניצולי שואה רבים שלימודיהם נקטעו כבר בסוף שנות השלושים.

רכושם הוחרם בגלל מחדלי ממשלת ישראל שהעדיפה לעצור את העלייה מעירק כדי לקדם את העלייה מרומניה. ההנהגה גם לא הבינה כי עולי עירק אינם יכולים ורוצים להפוך לעובדי אדמה.

העלייה המסיבית החלה במאי 1950 והייתה אמורה להסתיים במרץ 1951 . ממשלת ישראל הפרה את הבטחתה לעולים והקטינה את מכסות העלייה בספטמבר 1950 לאחר ש 10,000 עולים מתוך  70000 שנרשמו לעליה עלו. שינוי המדיניות נגרם בגלל העדפת העולים מרומניה שקבלו אישור עליה באותה תקופה. הנרשמים לעליה בעירק אבדו את מקום עבודתם ונאלצו לפגוע בחסכונותיהם במהלך ההמתנה הכפויה לעליה.

שלב נוסף בהתדרדרות במצבם של הנרשמים לעליה חל ב14 בינואר 1951 עם הטלת רימון ליד מרכז ההרשמה לעליה בבית הכנסת מסעודה שמטוב. אז איימה עירק שלא תתיר עליית יהודים אחרי 31 במרץ.

ב10 במרץ 1951, בתום שנה לחוק הוויתור על הנתינות של הנרשמים לעליה, כאשר כ 64,000 איש עדיין המתינו לעליה חוקק הפרלמנט העירקי חוק שהקפיא את נכסי היהודים שוויתרו על נתינותן כדי לעלות לישראל.

לפי הספר, קיימות הערכות כי  שווי הרכוש היהודי המוקפא הוא 150-200 מיליון דולר (לא ברור דולר של איזו שנה)

למזלה של העלייה מעירק היא הגיע בזמן הנכון בשנים 1951-2 והיקפה המספרי היה גדול יחסית לתקופה  130-140 אלף עולים.

המחברת מראה כי ההנהגה בארץ "פספסה" לחלוטין את העלייה מעירק. 

בניגוד לעולים מצפון אפריקה, העולים מעירק היו מאורגנים ולא הסכימו להתפנות מהמעברות לפריפריה. ההתנגדות הגיע עד למהומות אלימות ולמסקנה של ראשי היישוב שמדובר בעולים אלימים שלא ניתן לנתב לפריפריה ולהסב לעובדי אדמה.

מובאות  מהספר מעמוד 111:

באמצע מאי 1951 היו יותר ממאה מעברות ובהם מעל 250,000 איש. בינואר 1953 גרו במעברות כ228,000 איש. 46,000 יוצאי אירופה, 115,000 יוצאי אסיה, 37,000 יוצאי צפון אפריקה ועוד 12,000 בלתי מסומנים. הקבוצה הגדולה במעברות הייתה העירקים, 80,000 איש. שליש מהעולים שהגיעו לארץ מעירק עם כסף ומקצועות נדרשים חיו בערים בבתי קבע שרכשו בעיקר בערים ת"א, ירושלים ורמת גן.

הממסד קולט העלייה רצה לפזר את העולים בכל הארץ. העולים מעירק סרבו להתפנות לישובים מרוחקים.

מנהל מחנה העולים שער עליה כתב ביומנו  " ב 9 באוגוסט 1951 נתחוללה מהומה כוחות משטרה מוגברים הוציאו עולים מהמחנה". בדצמבר 1951 יצא עיתון חירות בכותרת עולי עירק מתמרדים בשער עליה.

כבר בסוף 1951 כתב בן גוריון ביומנו: "עולי עירק אינם הולכים להתיישבות, רק צעירים שבאים לקיבוצים, אבל גם הם – רבים מהם עוזבים. מוכנים לכל עבודה – בעיר".

סוגיית נהירתם של העירקים לעיר עלתה כמה פעמים בישיבות הנהלת הסוכנות היהודית. לוי אשכול הגזבר ציין כי העירקים אינם היחידים המוכנים לרוץ העירה, זאת עקב התנאים הקשים השוררים בכפר. אם בכפר אין להם כלום , בעיר יש הכל גם עראק וגם סינמה. לעומתם ציין לוי אשכול לחיוב את התימנים אשר לא זאת בלבד שהם מבקשים אדמה אלא אף מעדיפים אדמה בתולית.

תוצאת מאבקם של יוצאי עירק במעברות היא פריסה גיאוגרפית בעיקר בגוש דן ובערים הגדולות בהמשך טבלה מהספר בעמוד 180 תפרוסת מגורים של יוצאי עירק בישראל בישובים שבהם למעלה מאלף יוצאי עירק על סמך מפקד האוכלוסין 1961.

היישוב שקלט את המספר הגדול ביותר של עולים הוא ת"א 15,988, אחריו ירושלים 12,470 שבה גרו עירקים גם לפני העלייה, רמת גן 2,414 , פ"ת 7,207, בני ברק (שכונת פרדס כץ) 6,659,  חולון 4,348, אור יהודה 4,292 .

הממסד לא הצליח להפוך את העולים מעירק לעובדי אדמה. לפי אותו מפקד משנת 1961, בעמוד 184 בספר, רואים כי העירקים המשיכו להחזיק במקצועות השירותים והצווארון הלבן בדיוק כמו בעירק.

השינוי היחיד המשמעותי היה שבישראל גדל העוסקים בחקלאות מ2.5% שהתרכזו בעיקר באזורים הכורדים בעירק  ל12.4% מהעובדים העירקיים בארץ. וכן גדל אחוז העוסקים בתחום הבינוי מ2.0% מהעובדים בעירק ל16% מהעובדים העירקים בארץ (נתון מטעה בכיוון שגם בבינוי יש שירותי בינוי  ולא רק עבודת כפיים).

אם בעירק 91% מהיהודים עסקו במקצועות שירותים וצווארון לבן בארץ 62%.

החשש של ההנהגה מהצבעה של המזרחיים לחירות גרמו לה למנות חברי כנסת עירקים כמו שלמה הילל שלא היה בפוליטיקה שנבחר. חברי הכנסת העירקיים היו חברתיים אך לא ממש משפיעים. שושנה ארבלי אלמוזלינו ונוזהת קצב, שייצגו גם הן את העדה העירקית בכנסת ובממשלה, לא העזו להתעמת עם הנהגת המפלגה ולא ניסו להתמודד לקבלת משרדים משפיעים יותר. הן לא נלחמו  לצמצום האפליה של עיירות הפיתוח והיישובים החלשים שאליהם נשלחו עולים מארצות המזרח.

קשה להאשים אותם על כך מכיוון שאפילו היום נציגים מזרחיים, ממפלגות "חברתיות" שמגיעים לכנסת אחרי שהנהיגו עיירות פיתוח שוכחים מהיכן הם באו ולא נלחמים לתיקון העוול ההיסטורי המתמשך ליישובי העולים מצפון אפריקה.

העירקי היחיד שזעזע את אמות הסיפים הוא דוד חכם שהיה חבר מועצה, סגן ראש עיריית באר שבע וזמן קצר ראש העיר. הוא היחיד שהצביע על בעיית הקיפוח והאפליה של העולים מארצות המזרח. חכם נחסם בנחישות ע"י הממסד שנלחם בו וקידם עירקי אחר בבאר שבע השופט אליהו נאווי, איש ראוי וטוב, שלא התמרד נגד הממשל וצעד בתלם.

בהגינות רבה אמר נאווי, אחרי שנים, כי דוד חכם הקדים את תקופתו.

בעיני דוד חכם הוא איש מופת שתפס מנהיגות על כל היהודים המזרחיים. הוא חשב כי יש לו תפקיד מנהיגותי חשוב בגיבוש עם ישראל.

העלייה מעירק התגברה על הקשיים, השתלבה היטב בחברה הישראלית ונחשבת למוצלחת ומובילה בתהליכים חברתיים.

ההתעקשות של העולים לגור באזור המרכז והמנהיגות המשתלבת שלה במפלגת השלטון מפאי תרמו להשתלבות העדה והצלחתה.

עד כאן תקציר הספר המעניין הזה לפי נקודת מבטי.

תוצאת מאבקם של יוצאי עירק במעברות היא פריסה גיאוגרפית בעיקר בגוש דן ובערים הגדולות להלן טבלה מהספר בעמוד 180 תפרוסת מגורים של יוצאי עירק בישראל בישובים שבהם למעלה מאלף יוצאי עירק על סמך מפקד האוכלוסין 1961.

היישוב	מספר ילידי עירק	סה"כ ילידי חו"ל ביישוב	שעור ילידי עירק באחוזים מכלל ילידי חו"ל
אור יהודה	4,292	6,946	61.8
בני ברק	6,659	29,797	22.3
בת ים	1,344	22,864	5.9
גבעתיים	1,233	17,602	7.0
חולון	4,348	32,031	13.6
ירושלים	12,470	79,137	15.7
כפרסבא	1,246	11,688	10.7
נס ציונה	1,182	6,871	17.1
נתניה	1,858	26,574	7.0
פתח תקוה	7,207	32,601	22.0
קריית אונו	1,669	5,701	29.0
רחובות	1,792	16,723	10.7
רמלה	2,397	14,174	16.9
רמת גן	12,414	57,586	21.5
רמת השרון	2,134	6,601	32.2
תל אביב יפו	15,988	238,656	6.7
סה"כ	79,218	622,141	12.7
סה"כ בשאר אזורי הארץ	18,756	202,565	9.3
סה"כ בכל הארץ	97,974	824,706	11.8

היישוב שקלט את המספר הגדול ביותר של עולים הוא ת"א, אחריו ירושלים שבה גרו עירקים גם לפני העלייה, רמת גן, בני ברק (שכונת פרדס כץ), פ"ת, חולון, אור יהודה.

אם בעירק 91% מהיהודים עסקו במקצועות שירותים וצווארון לבן בארץ 62%

הענף	שעור העסקים בו בעירק באחוזים בשנת 1947	שיעור העוסקים בו בישראל באחוזים בשנת 1961
מסחר שירותי אוכל והארחה	32.5	12.8
תעשיה ומלאכה	28.6	21.2
שירותים ציבוריים וקהילתיים	21.5	22.3
שירותים אישיים ואחרים	3.6	1.8
כספים ושירותים עסקיים	3.0	3.5
חקלאות	2.5	12.4
בינוי	2.0	16.0
חשמל ומים	1.5	4.1