מתנדבי האגף לזקנה של המוסד לביטוח לאומי

מתנדבי האגף לזקנה של המוסד לביטוח לאומי

28 ביולי 2016

כמתנדב של הביטוח הלאומי גיליתי כי המוסד שאנו לא מחבבים במיוחד  מטפל ודואג לקשישים סיעודיים באופן מרשים.

בניגוד לשם הרע שקנה המוסד,  כנראה בצדק,  כאן מדובר  בתמיכה משמעותית בקשישים סיעודיים שממשיכים לגור בבתיהם. ככל שגדלה תוחלת החיים בישראל, יש יותר קשישים בני תשעים ומעלה הממשיכים לגור בבתיהם. העזרה של מטפלים במשך מספר שעות ביום מאוד חשובה ומשמעותית עבורם. היא יכולה לאפשר לקשישים להמשיך להתגורר בבתיהם לבדם או עם בני הזוג, גם שמצבם נעשה סיעודי קל והם יכולים לתפקד ללא ליווי צמוד של עובדים זרים.

מגורים בבית אבות טוב עולים כסף רב ומנתקים את האדם מהבית והסביבה שהוא רגיל אליה. המשך מגורים בבית עדיפים למי שיש לו משפחה תומכת וגם קצת עזרה מהביטוח הלאומי.  זה גם אינטרס של מדינת ישראל שהדירה המשפחתית תישאר במשפחה. יש כאן עידוד לצעירים לשמור על הדירה המשפחתית, לאפשר להוריהם להמשיך לגור בבית ולחסוך להם את הקשיים הכרוכים במעבר לבית אבות או לליווי עובד זר. כל עוד האדם יכול לתפקד לבד עם מעט  עזרה. הוא מרגיש טוב יותר, בייחוד עם מדובר בזוג.

היקף העזרה הכספית להעסקת מטפלים, שנותן המוסד לביטוח לאומי תלויה במצבו הסיעודי של האזרח/ית . המינימום הוא 9.75 יחידות שירות לשבוע והמכסימום 22 יחידות שירות לשבוע. יחידת שירות היא שעת עבודה של מטפל/ת .

מדובר בעזרה חלקית אך חשובה שבלעדיה היו קורסות משפחות שלמות. העזרה מקילה על המשפחות השומרות קשר ומטפלות ביקירהן

כאשר המצב הבריאותי מחריף ומעסיקים מטפל/ת צמודים ,הביטוח הלאומי משתתף בעלויות כתחליף לעזרה החלקית.

הביטוח הלאומי מפעיל את ארגון המתנדבים הגדול ביותר בארץ המונה עשרות אלפי מתנדבים פעילים המגיעים לבתי הקשישים אחת לשבוע. המתנדבים שחייבים להיות מעל גיל 50 מקבלים את אחת ההכשרות המעמיקות והארוכות הקיימות בארגוני מתנדבים.

בדרך כלל מתפתחים קשרי ידידות במהלך הביקורים השבועיים. אין את המתח המשפחתי והיחסים חבריים יותר. תחומי ההתנדבות מגוונים וכוללים גם פעילות טלפונית או עם קהל בסניפי הביטוח הלאומי.

המכנה המשותף של המתנדבים/ות בקבוצה שלי הוא הקשר האישי והעניין  לשמוע את סיפורי החיים של הקשישים. כולנו נהנים להרגיש צעירים בעשרים שלושים שנה מחברנו הבוגרים. בחיי היום יום, מי עוד מתייחס אלינו כאל צעירים?  

עבורי זאת גם דרך טובה לפתח גישה אופטימית,  שהחיים יכולים להמשך עוד הרבה שנים.

כמתנדב מנוסה בהרבה ארגוני מתנדבים טובים, לדעתי המוסד לביטוח לאומי הוא ארגון המתנדבים הטוב ביותר בארץ.

זה לא מקובל לשבח את הביטוח הלאומי, לכן אסביר ואתן מספר סיבות לדעה שלי:

1.      המתנדבים מקבלים הכשרה מעמיקה בנושאים רבים שקשורים בזקנה: רפואה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, משפטים ועוד. הכשרה של יום בשבוע, במשך חצי שנה במוסדות אקדמים בכל רחבי הארץ.

 עם הידע והניסיון הזה, כשהמתנדבים  יהיו קשישים, יהיה להם יותר קל.

2.      המתנדב נכנס לקהילה  שנפגשת מדי כמה שבועות ומקבלת הכשרות שוטפות מאנשי מקצוע. לדעתי, בגיל שלי הדרך הטובה ביותר להרחיב את המעגל החברתי היא בארגוני מתנדבים עם יכולות תקציביות.

 קשה מאוד, ולא נעים  להתנדב בארגון דל תקציב שקיומו בסכנה. לביטוח הלאומי משאבים כספיים ניכרים המאפשרים קבלת הכשרות איכותיות ומפגשים בתנאים נוחים. 

ההתנדבות היא תחליף לעבודה ותמיד נחמד יותר לעבוד בארגון מבוסס.   

3.      בצוות אגף הזקנה, אף אחד לא מקבל שכר מופרז. העובדות הסוציאליות המרכזות את המתנדבים, מסורות לתפקיד ללא קשר לגובה שכרן. 

אותי זה מקומם לראות עובדי מטה בארגוני מתנדבים  שאינם מתפקדים בגלל שכרם הנמוך. בביטוח הלאומי הצוות גם לא שחוק מכיוון שיש מסלול קידום מאתגר בארגון שקהל הלקוחות שלו הולך וגדל.

5.      התובנות וההתנסות בזמן ההתנדבות מעשירות  וממלאות סיפוק. החברות עם הקשישים מפצה הרבה פעמים את המתנדבים על מערכות יחסים לא טובות עם בני משפחה. הכרת התודה של הקשישים היא פרס גדול למתנדבים.

הספר בן בגדד לרמת גן

הספר "בין בגדד לרמת גן, יוצאי עירק ברמת גן" 

הספר יצא לאור בשנת 2009 בהוצאת יד בן צבי. הספר מציג את סיפור העלייה והקליטה בארץ של יהדות עירק בשנים 1950-52 ומתבסס על מחקרים, מכתבים של ראשי היישוב ונתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. נכתב ע"י אסתר מאיר-גליצנשטיין.

יתרון המידע  והיריעה הרחבה שמספק הספר הוא ההתבססות על מחקר רציני ונתוני מפקדי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לדעתי, המידע בספר מדויק יותר מסיפורי זיכרונות ומידע נקודתי וסיפורים משפחתיים.

הספר מספר על יהדות עירק מאז המהפכה התעשייתית שקדמה מאוד את עירק, בייחוד אחרי ניצחון אנגליה וקביעת מנדט בריטי בעירק. בתקופת מלחמת העולם השנה שגשגה הכלכלה. היהודים נהנו משוויון זכויות ומעיסוקים מכניסים בתחום השירותים והפיננסים. רמת ההשכלה של העולים מעירק הייתה גבוהה יחסית למדינות אחרות, כולל מדינות אירופאיות שמהם הגיעו ניצולי שואה רבים שלימודיהם נקטעו כבר בסוף שנות השלושים.

רכושם הוחרם בגלל מחדלי ממשלת ישראל שהעדיפה לעצור את העלייה מעירק כדי לקדם את העלייה מרומניה. ההנהגה גם לא הבינה כי עולי עירק אינם יכולים ורוצים להפוך לעובדי אדמה.

העלייה המסיבית החלה במאי 1950 והייתה אמורה להסתיים במרץ 1951 . ממשלת ישראל הפרה את הבטחתה לעולים והקטינה את מכסות העלייה בספטמבר 1950 לאחר ש 10,000 עולים מתוך  70000 שנרשמו לעליה עלו. שינוי המדיניות נגרם בגלל העדפת העולים מרומניה שקבלו אישור עליה באותה תקופה. הנרשמים לעליה בעירק אבדו את מקום עבודתם ונאלצו לפגוע בחסכונותיהם במהלך ההמתנה הכפויה לעליה.

שלב נוסף בהתדרדרות במצבם של הנרשמים לעליה חל ב14 בינואר 1951 עם הטלת רימון ליד מרכז ההרשמה לעליה בבית הכנסת מסעודה שמטוב. אז איימה עירק שלא תתיר עליית יהודים אחרי 31 במרץ.

ב10 במרץ 1951, בתום שנה לחוק הוויתור על הנתינות של הנרשמים לעליה, כאשר כ 64,000 איש עדיין המתינו לעליה חוקק הפרלמנט העירקי חוק שהקפיא את נכסי היהודים שוויתרו על נתינותן כדי לעלות לישראל.

לפי הספר, קיימות הערכות כי  שווי הרכוש היהודי המוקפא הוא 150-200 מיליון דולר (לא ברור דולר של איזו שנה)

למזלה של העלייה מעירק היא הגיע בזמן הנכון בשנים 1951-2 והיקפה המספרי היה גדול יחסית לתקופה  130-140 אלף עולים.

המחברת מראה כי ההנהגה בארץ "פספסה" לחלוטין את העלייה מעירק. 

בניגוד לעולים מצפון אפריקה, העולים מעירק היו מאורגנים ולא הסכימו להתפנות מהמעברות לפריפריה. ההתנגדות הגיע עד למהומות אלימות ולמסקנה של ראשי היישוב שמדובר בעולים אלימים שלא ניתן לנתב לפריפריה ולהסב לעובדי אדמה.

מובאות  מהספר מעמוד 111:

באמצע מאי 1951 היו יותר ממאה מעברות ובהם מעל 250,000 איש. בינואר 1953 גרו במעברות כ228,000 איש. 46,000 יוצאי אירופה, 115,000 יוצאי אסיה, 37,000 יוצאי צפון אפריקה ועוד 12,000 בלתי מסומנים. הקבוצה הגדולה במעברות הייתה העירקים, 80,000 איש. שליש מהעולים שהגיעו לארץ מעירק עם כסף ומקצועות נדרשים חיו בערים בבתי קבע שרכשו בעיקר בערים ת"א, ירושלים ורמת גן.

הממסד קולט העלייה רצה לפזר את העולים בכל הארץ. העולים מעירק סרבו להתפנות לישובים מרוחקים.

מנהל מחנה העולים שער עליה כתב ביומנו  " ב 9 באוגוסט 1951 נתחוללה מהומה כוחות משטרה מוגברים הוציאו עולים מהמחנה". בדצמבר 1951 יצא עיתון חירות בכותרת עולי עירק מתמרדים בשער עליה.

כבר בסוף 1951 כתב בן גוריון ביומנו: "עולי עירק אינם הולכים להתיישבות, רק צעירים שבאים לקיבוצים, אבל גם הם – רבים מהם עוזבים. מוכנים לכל עבודה – בעיר".

סוגיית נהירתם של העירקים לעיר עלתה כמה פעמים בישיבות הנהלת הסוכנות היהודית. לוי אשכול הגזבר ציין כי העירקים אינם היחידים המוכנים לרוץ העירה, זאת עקב התנאים הקשים השוררים בכפר. אם בכפר אין להם כלום , בעיר יש הכל גם עראק וגם סינמה. לעומתם ציין לוי אשכול לחיוב את התימנים אשר לא זאת בלבד שהם מבקשים אדמה אלא אף מעדיפים אדמה בתולית.

תוצאת מאבקם של יוצאי עירק במעברות היא פריסה גיאוגרפית בעיקר בגוש דן ובערים הגדולות בהמשך טבלה מהספר בעמוד 180 תפרוסת מגורים של יוצאי עירק בישראל בישובים שבהם למעלה מאלף יוצאי עירק על סמך מפקד האוכלוסין 1961.

היישוב שקלט את המספר הגדול ביותר של עולים הוא ת"א 15,988, אחריו ירושלים 12,470 שבה גרו עירקים גם לפני העלייה, רמת גן 2,414 , פ"ת 7,207, בני ברק (שכונת פרדס כץ) 6,659,  חולון 4,348, אור יהודה 4,292 .

הממסד לא הצליח להפוך את העולים מעירק לעובדי אדמה. לפי אותו מפקד משנת 1961, בעמוד 184 בספר, רואים כי העירקים המשיכו להחזיק במקצועות השירותים והצווארון הלבן בדיוק כמו בעירק.

השינוי היחיד המשמעותי היה שבישראל גדל העוסקים בחקלאות מ2.5% שהתרכזו בעיקר באזורים הכורדים בעירק  ל12.4% מהעובדים העירקיים בארץ. וכן גדל אחוז העוסקים בתחום הבינוי מ2.0% מהעובדים בעירק ל16% מהעובדים העירקים בארץ (נתון מטעה בכיוון שגם בבינוי יש שירותי בינוי  ולא רק עבודת כפיים).

אם בעירק 91% מהיהודים עסקו במקצועות שירותים וצווארון לבן בארץ 62%.

החשש של ההנהגה מהצבעה של המזרחיים לחירות גרמו לה למנות חברי כנסת עירקים כמו שלמה הילל שלא היה בפוליטיקה שנבחר. חברי הכנסת העירקיים היו חברתיים אך לא ממש משפיעים. שושנה ארבלי אלמוזלינו ונוזהת קצב, שייצגו גם הן את העדה העירקית בכנסת ובממשלה, לא העזו להתעמת עם הנהגת המפלגה ולא ניסו להתמודד לקבלת משרדים משפיעים יותר. הן לא נלחמו  לצמצום האפליה של עיירות הפיתוח והיישובים החלשים שאליהם נשלחו עולים מארצות המזרח.

קשה להאשים אותם על כך מכיוון שאפילו היום נציגים מזרחיים, ממפלגות "חברתיות" שמגיעים לכנסת אחרי שהנהיגו עיירות פיתוח שוכחים מהיכן הם באו ולא נלחמים לתיקון העוול ההיסטורי המתמשך ליישובי העולים מצפון אפריקה.

העירקי היחיד שזעזע את אמות הסיפים הוא דוד חכם שהיה חבר מועצה, סגן ראש עיריית באר שבע וזמן קצר ראש העיר. הוא היחיד שהצביע על בעיית הקיפוח והאפליה של העולים מארצות המזרח. חכם נחסם בנחישות ע"י הממסד שנלחם בו וקידם עירקי אחר בבאר שבע השופט אליהו נאווי, איש ראוי וטוב, שלא התמרד נגד הממשל וצעד בתלם.

בהגינות רבה אמר נאווי, אחרי שנים, כי דוד חכם הקדים את תקופתו.

בעיני דוד חכם הוא איש מופת שתפס מנהיגות על כל היהודים המזרחיים. הוא חשב כי יש לו תפקיד מנהיגותי חשוב בגיבוש עם ישראל.

העלייה מעירק התגברה על הקשיים, השתלבה היטב בחברה הישראלית ונחשבת למוצלחת ומובילה בתהליכים חברתיים.

ההתעקשות של העולים לגור באזור המרכז והמנהיגות המשתלבת שלה במפלגת השלטון מפאי תרמו להשתלבות העדה והצלחתה.

עד כאן תקציר הספר המעניין הזה לפי נקודת מבטי.

תוצאת מאבקם של יוצאי עירק במעברות היא פריסה גיאוגרפית בעיקר בגוש דן ובערים הגדולות להלן טבלה מהספר בעמוד 180 תפרוסת מגורים של יוצאי עירק בישראל בישובים שבהם למעלה מאלף יוצאי עירק על סמך מפקד האוכלוסין 1961.

היישוב	מספר ילידי עירק	סה"כ ילידי חו"ל ביישוב	שעור ילידי עירק באחוזים מכלל ילידי חו"ל
אור יהודה	4,292	6,946	61.8
בני ברק	6,659	29,797	22.3
בת ים	1,344	22,864	5.9
גבעתיים	1,233	17,602	7.0
חולון	4,348	32,031	13.6
ירושלים	12,470	79,137	15.7
כפרסבא	1,246	11,688	10.7
נס ציונה	1,182	6,871	17.1
נתניה	1,858	26,574	7.0
פתח תקוה	7,207	32,601	22.0
קריית אונו	1,669	5,701	29.0
רחובות	1,792	16,723	10.7
רמלה	2,397	14,174	16.9
רמת גן	12,414	57,586	21.5
רמת השרון	2,134	6,601	32.2
תל אביב יפו	15,988	238,656	6.7
סה"כ	79,218	622,141	12.7
סה"כ בשאר אזורי הארץ	18,756	202,565	9.3
סה"כ בכל הארץ	97,974	824,706	11.8

היישוב שקלט את המספר הגדול ביותר של עולים הוא ת"א, אחריו ירושלים שבה גרו עירקים גם לפני העלייה, רמת גן, בני ברק (שכונת פרדס כץ), פ"ת, חולון, אור יהודה.

אם בעירק 91% מהיהודים עסקו במקצועות שירותים וצווארון לבן בארץ 62%

הענף	שעור העסקים בו בעירק באחוזים בשנת 1947	שיעור העוסקים בו בישראל באחוזים בשנת 1961
מסחר שירותי אוכל והארחה	32.5	12.8
תעשיה ומלאכה	28.6	21.2
שירותים ציבוריים וקהילתיים	21.5	22.3
שירותים אישיים ואחרים	3.6	1.8
כספים ושירותים עסקיים	3.0	3.5
חקלאות	2.5	12.4
בינוי	2.0	16.0
חשמל ומים	1.5	4.1

החוק לעידוד השקעות הון

החוק לעידוד השקעות הון והשפעתו על יישובי הפריפריה

17 ביולי 2016

    

החוק לעידוד השקעות הוןפורסם לראשונה בתאריך   15/09/1959
 במטרה לעודד הקמת תעשיה במדינה הצעירה. במשך השנים הועברו תיקונים רבים לחוק כמו התיקון בתאריך 
5/11/2012
- תיקון מס' 69 והוראת שעה

המשרד המופקד על יישום החוק הוא משרד הכלכלה והוא זה המעניק את ההטבות. כך מוצג הנושא באתר משרד הכלכלה:

"מטרות החוק: עידוד השקעות הון באזורי עדיפות לאומית, קידום יוזמות כלכליות תוך מתן עדיפות לתעשיות מתקדמות וחדשניות וחיזוק אזורי פיתוח

​ 

החוק לעידוד השקעות הון התשי"ט-1959 נועד לעודד השקעה בתעשייה בישראל באזורי עדיפות לאומית. מטרותיו, כאמור בפתיח, הן לעודד השקעות הון באזורי עדיפות לאומית, לקדם יוזמות כלכליות תוך מתן עדיפות לתעשיות מתקדמות וחדשניות, ולחזק אזורי פיתוח. כל אלה - על מנת לשפר את כושר הייצור של המשק, לשפר את יכולותיו של המגזר העסקי להתמודד בתנאי תחרות בסביבה הבינלאומית וליצור תשתית למקומות עבודה חדשים ובני קיימא. לשם כך קבע החוק סיוע במענקים ובהטבות מס"

 גיא נבון ורוני פריש שהתפרסם בשנת 2009 "השפעת החוק לעידוד "ניתוח אמפירי בנתוני מיקרו" ה
התברר כי החוק אינו משיג את מטרתו וכספי מדינה עוברים לכיסי גורמים שונים בלי שתרמו לחיזוק היישובים והתעשייה בפריפריה.

ציטוט מהמבוא:

"המחקר בוחן את השפעת המענקים על הפריון בתעשייה בשנים 1999-1990, ואת השפעת מענקי ההרחבה והטבות המס על סך ההשקעה והתעסוקה במפעלי התעשייה

מצאנו שמענקי ההרחבה אינם תורמים להגדלת ההשקעה והתעסוקה"

עורכי המחקר זהירים בלשונם.  עיתונאית כלכליסט נעמה סיקולר בכתבה מתאריך 3/8/2009 לא מנסה להיות זהירה בלשונה:

"החוק לעידוד השקעות הון נכשל

http://www.calcalist.co.il/articles/0,7340,L-3339782,00.html

"החוק לעידוד השקעות הון נכשל במרבית המטרות העיקריות שלו - הוא אינו מעודד תעסוקה במפעלים גדולים, אינו מקדם השקעות של החברות מקבלות המענקים ואינו תורם לעידוד התעשייה בפריפריה. במקרים היחידים שבהם כן נרשמה תרומה לתעסוקה נדרשה השקעת מדינה משמעותית הנאמדת בעשרות אלפי דולרים לעובד. כך עולה ממחקר חדש של בנק ישראל שהגיע לידי "כלכליסט". את המחקר ביצעו גיא נבון ורוני פריש ממחלקת המחקר של בנק ישראל, והוא הובא עד כה לידיעתם של הגורמים המקצועיים במשרדים הרלבנטיים ולהם בלבד

מדובר במחקר שבדק את אחד החוקים הוותיקים והמרכזיים בתעשייה הישראלית ואת הפריון שהניבו ההשקעות שבוצעו על פיו בשנים 1990–1999 בראייה ארוכת טווח. המחקר מציג ממצאים מדאיגים ביותר, במיוחד בשל העובדה שמאות מיליוני שקלים ניתנים מדי שנה על ידי מרכז ההשקעות ובאמצעותו, ובשל העובדה שאין כמעט חברת תעשייתית גדולה בישראל - מטמבור ועד קוקה־קולה, מאינטל ועד אסם - שלא ניסתה בעבר לקבל או שקיבלה מענק של מרכז ההשקעות, של מיליוני עד עשרות מיליוני שקלים"

ועוד מוויקיפדיה:

הונאה: המדינה נאלצת להתמודד עם מקרים של רמאות מצד הפונים לקבלת סיוע ממרכז ההשקעות. שיטת הונאה אחת היא הגשת חשבוניות פיקטיביות, המנפחות את עלות הקמת המפעל שבו המדינה משתתפת. הגם שעוד קודם לספטמבר 1990, עת הוגדלו  המענקים לשני שליש מעלות המפעל, נודעו מקרים של ניפוח הוצאות, תיקון זה הביא להרחבה של מקרי הרמאות. על השימוש בתיקון זה אמרה השופטת דליה דורנר:

הטבה נדיבה זו, שלא לוותה בפיקוח אפקטיבי, גרמה להוצאת מיליוני שקלים רבים מן המדינה, בדרכי מרמה, על ידי אנשים שלא השקיעו מכספם, כאשר לרוב מפעליהם כשלו, ובמקרים רבים הם גם הותירו בידיהם כספים רבים שקיבלו מן המדינה. הטבה זו אף הצמיחה מומחים לענייני מרכז ההשקעות. אחד מהם ... יעץ ללקוחותיו כיצד לקבל הטבות מן המדינה ללא השקעה עצמית...

בתאריך 10/11/12 כותרת המאמר של שוקי שדה בדה מרקר הייתה "הרווחים הכלואים/ איך נהפך החוק לעידוד השקעות הון לחוק לעידוד בעלי הון"

בהתאם לכתבה אישור חוק הרווחים הכלואים בסוף 2012 גרם לגביית מס מחברות היי טק גדולות של 3 מיליארד שקל במקום 27. מהלך זה היה עוד שלב בקיפוח עיירות הפיתוח והפריפריה שכבר בשנות ה90 הורדו מענקי ההשקעה לפריפריה מ38% ל24% ההפרש אמור היה לעבור לפיתוח הפריפריה, אך זה לא קרה.

  ב 2010 הגישה התנועה למען איכות השלטון עתירה לבגץ ובו בקשה לדעת מדוע המדינה לא גובה חובות של 2.5 מיליארד שח שהועברו לחברות שקבלו מענק ולא עמדו בתנאיו. מתוך 600 חברות    90 אחוז לא קבלו בקשה להחזר.

היום עיקר ההשקעה של המדינה בחוק לעידוד השקעות הון היא בכיוון של פטור ממיסים.

הכסף הרב שהושקע ומושקע מידי שנה בקרן אינו מקדם את הפריפריה. הכסף הרב מקדם את המקורבים והמקושרים.  בהעדר תכנית חלופית ממשיכה המדינה לסבסד את העסקים הקיימים ובעיקר את החברות הגדולות כמו חלק מהחברות באגוד חברות המזון .

אלו שהשקיעו מאות אלפי שקלים בגיוס לוביסטים במטרה להתאים את הצעת חוק בריאות הציבור, רפורמת הקורנפלקס, לצרכים שלהם.

לפי אתר החדשות גלובס 14 ביוני 2016 מנכלי 5 חברות המזון הגדולות ערכו פגישה סודית. מנכלי שטראוס, תנובה, אסם, יוניליוור והחברה המרכזית למשקאות קיימו היום פגישה סודית על רקע כוונת משרד הבריאות להדק את הפיקוח על פעילותן. לכאורה זו עבירה על החוק. מישהו יטפל בהם?

בוודאי שלא, נשיא התאחדות התעשיינים יעשה הכל כדי להציל אותם.  מירב קריסטל  ווינט,  27 ביוני 2016    מצטטת את מר ברוש:

 "אני מבשל עם 7 כפות סוכר ולפחות כוס מיונז אחת. אני אוהב לשתות משקאות ממותקים. כתבו לי מה יש שם ותנו לי להחליט אם אני רוצה לשתות. מה אני ילד מפגר?! ....     ולחשוב שהאדון גם היה סגן ראש עיריית ר"ג... הוא לא שמע על מגיפת הסכרת, ועל חינוך?

אי אפשר להשיג את שמות החברות המקבלות הטבות (מלבד הגדולות החייבות לדווח לבורסה) קיים חסיון על שמות החברות המקבלות תמיכה מהקרן לעידוד השקעות הון.

עצם העובדה שקיים חסיון, וזאת בחסות בית המשפט העליון, מראה כי משהו לקוי. מדוע בעידן חופש המידע תשמר בסוד ההטבה למפעלים קטנים?

שקיפות תאפשר ביקורת חינם של מפעלים מתחרים, ותאפשר ביקורת ציבורית כך שעיירות הפיתוח שעבורן נכתב החוק יוכלו לקבל את הסיוע המגיע להם. בארה"ב יש גם עמלה למלשינים כך שיש מפקחים בחינם.

בהחלט אפשר להבין ולקבל את התמיכה בחברות היי טק שמספקות עבודה עם משכורת מכובדת, נכון היה לחייב אותם לפתוח סניפים קטנים בעיירות הפיתוח.

 מה שקשה לקבל זאת התמיכה הנדיבה בחברת משקאות שאינה תורמת לבריאות הציבור. מדוע המדינה צריכה לעזור למפעל כל כך מזיק. כנ"ל העזרה ליצרני החטיפים הלא בריאים.

הגיע הזמן למתן הסיוע ישירות לעידוד התעשייה והעובדים הגרים  בפריפריה.

לא צריך לשבור את הכלים. צריך להפנות חלק מהתמיכה לתעשיות זעירות שיאפשרו לתושבי עיירות הפיתוח לקבל ישירות את ההטבה.

אפשר לתת את ההטבות להקמת תעשיית חפצי נוי ואמנות ופיתוח תעשיית התיירות המשולבות זו בזו .

אפשר להגיע לתוצאות מידיות בעידוד עסקים קטנים.

תעשיית התיירות היא האפיק הנוח ביותר לעזרה כספית[jb1]  ישירות לתושבי הפריפריה.  עיקר העזרה בבניית חדרי אירוח צמודים לבתי התושבים.  בזמן שאין תיירים תנאי החיים בבית יהיו נוחים יותר.

חשוב שלא לחייב את התושבים להפוך לעוסקים מורשים מכיוון שממלא הכנסות עד 5,000 שח בחודש מהשכרת דירה פטורות ממס.

חשוב שיהיה מימון מלא למבנה תעשיה מכספי הקרן, כולל תשלום ארנונה למועצות על חשבון הקרן. מימון כזה לעסקים קטנים ולהכשרת אומנויות  ימשכו אמנים וחובבי אומנות ויחזקו יישובים כמו מצפה רמון.

במקביל להקטנת הבירוקרטיה הכרוכה במתן ההטבה, חשוב להחמיר את העונשים על העבריינים המנצלים לרעה את התמיכה.

אם תהייה שקיפות  במידע על מקבלי הטבות - הפיקוח הטוב ביותר יהיה של התושבים והמתחרים.